בהיותה בת שש עברו הוריה לבודפשט. מצעירותה פעילה בתנועת ׳מזרחי׳, מראשי המסייעים לפליטים שהגיעו מפולין לבודפשט. ביתה היה פתוח בפניהם והיא זכתה לכינוי ״בעלת הלב הטוב״. תוך סיכון עצמי, השתדלה למען הפליטים גם במשרדי הממשלה ההונגרית. אחרי השחרור, עמדה בראש נשות ׳מזרחי׳ והייתה יושבת ראש בקונגרס הארצי הראשון ב־1947.
ב־1948 עלתה לארץ והמשיכה בפעילותה הציבורית. בנה, יצחק, נפל בנגב במלחמת העצמאות. בנה השני, אברהם, שימש עד פטירתו כאחד מעורכי עיתון ׳הארץ׳.
