שירת בפלוגה לעבודת כפייה, הצליח לברוח ולהגיע לבודפשט, לרחוב וקרלה 17 (Wekerle Sándor), שהיה סניף של הצירות השווייצרית ואחד המרכזים של הפעילות התנועתית המחתרתית. הצטרף לעבודת המחתרת והיה בין מקימי ׳בית חולים׳ בשד' ווילמוש צ׳סר (Vilmos császár körút), במרתף של בית הקולנוע זיצ׳י (Zichy) כדי ליצור מקום מסתור לחברים. בעזרת מראהו הארי (שערות בהירות ועיניים כחולות), וכשהוא לבוש סרבל ועליו הסמל הנאצי, ניגש מידי בוקר לתיאטרון ויג (Vigszinház) כדי לקבל את הסיסמה היומית, שהייתה נחוצה להבטחת התנועה החופשית ברחובות העיר. את הסיסמה מסר לחבריו ברחוב וקרלה. אחר השחרור המשיך את פעילותו בתנועה ועסק בהשגת מזון עבור בתי הילדים. במאמציו לעלות לארץ, עבר את הגבול לרומניה והגיע לבוקרשט בה התארגנה פלוגת הכשרה. מרומניה עבר ליוגוסלביה. בבלגרד נודע לו שאחותו, לאה, חזרה מאושוויץ ונמצאת בבודפשט. חזר לבירת הונגריה ומצא את אחותו במצב פיסי קשה. עזר לה להשתקם וצירף אותה לתנועה.
לאחר עלייתו השתקע בהרצליה.
