משפחתו גורשה ב־1941 לקמנץ־פודולסק, משום שהייתה נטולת אזרחות הונגרית. המשפחה ניצלה מן הטבח שנערך שם וחזרה לאירהוץ. בצלאל הצטרף לתנועת ׳החלוץ הצעיר׳. ב־1942 הגיע לבודפשט ופעל בתנועת 'דרור', שבאותה תקופה הייתה בלתי לגלית. ב־1944 השתתף באימוני נשק. השיג תעודות אריות אותנטיות ונרשם באופן חוקי בתחנת המשטרה.
בהנחייתה של נשקה גולדפרב, יצא בשליחויות לערי השדה ולמחנות בהם היו חברי תנועתו כדי למסור להם תעודות וכסף שיסייעו בבריחתם. עסק בהשגת ציוד עבור חברים שאמורים היו לעבור את הגבול לרומניה במסגרת ה׳טיול׳. אחרי עליית מפלגת ׳צלב החץ׳ לשלטון ב־15.10.1944 לבש מדים של המפלגה הפשיסטית. פעל כצוות יחד עם מרטין ויינגרטן – פטיו (מרדכי קרמון). השניים הצילו את אפרה אגמון ואת יוסף מאיר מזעם ההמון ברחוב נפסינהאז. השתתף בהקמת בונקרים, שימש כמקשר אתם והוביל אליהם דברי מאכל כשהוא רכוב על אופנוע. הציל קבוצת יהודים שהובלו בידי הפשיסטים אל שפת הדנובה כדי לירות בהם. נתפס והובא למטה ׳צלב החץ׳ ברחוב אנדראשי 60, עונה קשות אך הצליח לברוח. היה עד ראייה לתפיסתם של נשקה וצבי גולדפרב ווילי אייזיקוביץ בדצמבר 1944. אחרי השחרור, בינואר 1945, לפי הנחיית תנועתו, התגייס לצבא האדום. מהצבא השתחרר בשנת 1948 בדרגת סגן. משנת 1951 חי בגרמניה. נפטר בגרמניה. השאיר אישה, בת ובן.
