חוה הייתה הצעירה בין 10 אחים ואחיות. אביה היה החזן והשוחט של העיר והמשפחה הייתה אדוקה מאוד. בגיל תשע הצטרפה, בעקבות שלוש אחיותיה, ל׳השומר הצעיר׳. ואז נרקם הקשר רב השנים עם מרצ׳ה, מדריכתה הנערצת.
לאחר כניסת הגרמנים להונגריה ב־19.3.1944, קיבלה מנשר אדלר, שנשלח אליה מן התנועה, תעודות מזויפות כדי לברוח לבודפשט. בתחנת הרכבת נעצרה על ידי שוטר מקומי שהכיר אותה, אך איפשר לה לעלות על הרכבת. בבודפשט מצאה עבודה אצל משפחה שהייתה אוהדת של מפלגת ׳צלב החץ׳ הפשיסטית. מראה הבהיר ועיניה הכחולות הם אלו שהצילו אותה. עם חברי התנועה נפגשה בגנים ציבוריים.
הייתה פעילה בהפצת תעודות מזויפות ותלושי מזון. בסוף דצמבר 1944 שהתה בדירה בפרבר של בודפשט, קובנ׳ה (Kőbánya). דוד גור הביא אליה שש מזוודות שהכילו ציוד לזיוף תעודות ותעודות מזויפות. חוה הסתירה אותן תחת מיטתה.
בתום המלחמה הגיעה למחנה מעבר באיטליה עם קבוצה של פליטים צעירים מרחבי אירופה ומשם עלתה ארצה באנייה. עם הגיעה לארץ הוכנסה למחנה עתלית. יום אחד קראו בשמה לבוא לגדר ומעבר לגדר חיכו לה יושקה (יוסף מרגלית) ומרצ׳ה מעיר ילדותה, שבאו להזמין אותה להצטרף לקיבוץ ארצישראלי ו׳ שישב באותה תקופה בנחלת יהודה. בפברואר 1946 היא התחתנה עם דוד סלומון, ויחד אתו התיישבו באתר הקבוע בעין דור.
