מן הדמויות המרכזיות בהצלת יהודי הונגריה. אביו היה מייסד חברת הטלפונים בבודפשט. בהיותו בן עשר, עברה משפחתו לגרמניה והשתקעה בארפורט (Erfurt). אחר סיום לימודיו בבית הספר התיכון, ערך מסע ברחבי ארצות הברית. ב־1932 חזר לארפורט. ב־1933 נאסר בשל פעילות שמאלנית ושהה שנה בכלא. ב־1934 גורש מגרמניה בתור אזרח יהודי־הונגרי. ב־1938 ברחו אמו ואחיותיו מגרמניה והגיעו לבודפשט. יואל היה פעיל ב׳פועלי ציון׳, נבחר לוועדה המרכזית של ׳איחוד מפא״י׳ ולוועד הפועל של ההסתדרות הציונית בהונגריה.
יחד עם רעייתו, הנזי, סייע לפליטים שהגיעו מגרמניה ומאוסטריה ומאוחר יותר מפולין ומסלובקיה. היה חבר ב׳ועדה לעזרה והצלה׳, ובמסגרתה קיים קשרים עם נציגות היישוב היהודי בארץ־ישראל שישבה באיסטנבול. אחרי כיבוש הונגריה בידי הגרמנים ב־19.3.1944, קיים קשרים עם אנשי האס־אס ובראשם אדולף אייכמן כדי להציל יהודים.
בזכות אישיותו והשפה הגרמנית הרהוטה שבפיו היה נציג מקובל בעיני הגרמנים. ב־8.5.1944 הוזמן על־ידי אייכמן לפגישה והוצעה לו עסקה: חייהם של מיליון יהודים, תמורת סחורות וכסף. אייכמן אף הציע לברנד לצאת לחוץ לארץ כדי ליצור קשר עם ארגונים יהודיים לביצוע העסקה. ברנד הגיע לאיסטנבול ב־19.5.1944, כאשר אשתו ושני בניו משמשים כבני ערובה, להבטיח את שובו להונגריה. אולם, הוא לא הורשה להיכנס לאיסטנבול, נעצר על ידי הבריטים, הועבר לקהיר ושם נכלא. ברנד היה כלוא במצריים מסוף חודש מאי ועד ה־6 באוקטובר. ב־7 באוקטובר 1944 הגיע לארץ ונפגש עם אישים מרכזיים של היישוב היהודי והטיח בפניהם טענות קשות על הימנעותם מעזרה. טדי קולק, אליהו גולומב ואחרים השיבו לו ששליחותו לא נכשלה, משום שהצליחה לפרוץ את חומת השתיקה בלונדון, בניו־יורק וברחבי העולם החופשי.
פעילותו של יואל ברנד מתוארת בפירוט בספרו ׳בשליחות הנידונים למוות׳. הוא נפטר ב־1964 בפרנקפורט, מהתקף לב תוך כדי מתן עדות נגד פושעים נאצים.
