כבר בגימנסיה בדברצן התבלט כתלמיד מצטיין, וב־1939 עבר לסמינר בהמלצת המורים ורב הקהילה. בסמינר לרבנים עשה את תעודת הבגרות והמשיך בלימודי יהדות, אותם נאלץ להפסיק כאשר גויס למחנות העבודה של הצבא ההונגרי.
באחת מהתקפות האוויר על יחידתו ערק והצטרף לתנועת ההתנגדות של תנועות הנוער הציוניות בבודפסט. הוא מצא הרבה מחבריו הן מדברצן והן מהסמינר אשר כבר פעלו בתנועות אלה. בסמינר הוא היה חבר קרוב של אוסי בידרמן שריכז עבודת הצלה במסגרת הנוער הציוני. צבי נרתם לעבודה זו בזמן שהוא בעצמו היה בסכנה שייתפס כעריק מפלוגות העבודה.
עיקר עבודתם התרכזה בייצור והפצת ניירות מזויפים. לאחר שחרור הונגריה על ידי הצבא האדום למד זמן מה באוניברסיטת בודפסט, הצטרף לתנועה הציונית ועזב את הונגריה בדרך לארץ ישראל.
במשך שנתיים שימש כמורה ומדריך של נוער במחנות העקורים בגרמניה עד אשר עלה ארצה ב־1948.
במלחמת השחרור עבד בביצורים בקיבוץ אילון בגבול לבנון. לאחר המלחמה, סיים לימודיו בבית ספר למדריכי עליית הנוער בירושלים. לאחר מכן עבד בהדרכה והוראה בבתי ספר שונים. היה מנהל בית ספר בכפר ברוך, ובקיבוץ שפיים. לאחר מספר שנות עבודה בחינוך והוראה התחיל ללמוד פסיכולוגיה באוניברסיטת תל-אביב.
בשנים האחרונות לחייו היה מורה וסגן מנהל במדרשה לחינוך גופני במכון וינגייט.
נפטר ב־1967 בגיל 42 מהתקף לב פתאומי. השאיר אישה ושתי בנות.
