בגיל שלוש־עשרה הצטרף לתנועתו. אחרי כניסת הגרמנים להונגריה ב־19.3.1944, הוכנס עם כל יהודי העיר והסביבה לגטו, אולם יחד עם חברו שבתאי נמט, ברח לבודפשט בעזרת תעודות מזויפות שהובאו להם משם.
עסק בהכנת תעודות מזויפות והפצתן ובמסגרת תפקידו זה נסע עד לגטו בעיר שופרון(Sopron) . הסתתר בבונקר שהיה בבניין הטכניון בבודפשט. באוגוסט 1944 נתפס על ידי המשטרה ההונגרית ועונה כדי שיגלה את שמות חבריו, אך הוא הצליח לעמוד בעינויים ולא הסגיר שום סוד. הועבר למחנה מעצר קישטרצ׳ה (Kistarcsa), ברח והצטרף שוב למחתרת והפעם מסתתר בבונקר בשדרות הונגריה.
יחד עם חבר תנועתו, טומי פריימן התייצב במטה של מפלגת ׳צלב החץ׳ הפשיסטית והצטרף לשורותיה. קיבל תעודות אותנטיות ובעזרתן עסק בהוצאת יהודים מן ׳הבתים המוגנים׳. השתתף בהקמת הבונקר בלאצי־קוז(Laci-koz) .
ב־7.12.1944 שוב נתפס ונכלא בבית הסוהר בשדרות מרגיט בבודפשט ואחר כך הועבר לבית הכלא בעיר שופרונקוהידה (Sopronkőhida). בסוף ינואר 1945 הועבר לעיר סומבטהיי (Szombathely) ושם הועסק בפירוק נפלים של פצצות. הצליח לברוח ולהגיע ליוגוסלביה. ב־1948 גויס לצבא הצ׳כי ונרשם ללימודים בטכניון בפראג.
באפריל 1949 עלה לארץ. בשנים 1961-1950 שירת בצה״ל בהנדסה קרבית והשתחרר בדרגת רב־סרן. בשנים 1970-1962 נשלח לחו״ל מטעם סולל בונה ובין השנים 1971-1990 מטעם חברה בינלאומית. גר בחיפה עם אשתו, דרורה, מבית ביברשטיין.
ב-1997 הוציא לאור את ספרו "נשארתי בחיים במקרה, בודפשט 1944". הספר נכתב בחלקו על פי רשימות שערך המחבר סמוך לאחר המלחמה ובחלקו מסתמך על זיכרונות מאוחרים שלו ושל חבריו הניצולים. במרכז העדות קבוצת בית"רים מן העיר קאשה-קושיצה, הספר מתאר את כיבוש העיר בידי הצבא הגרמני ב-19 במארס 1944, את כליאת יהודי העיר וסביבותיה בגטו ואת שילוחם לאושוויץ. רוברט שדרכיו נפרדו קודם לכן מחבריו שהלכו לבונקר, מתאר את תלאות בריחתו לבודפשט, את יחסם הלא אוהד של יהודי העיר לפליטים, את פגישתו עם אנשי השומר הצעיר ב"בית הזכוכית" ממרכזי תעשיית התעודות המזויפות שהצילו אלפי יהודים ואת השתתפותו במפעל זה.
