הצטרפה לתנועתה ב־1942. ב־1943 עסקה בסיוע לפליטים פולנים שהגיעו לבודפשט. לאחר כניסת הגרמנים להונגריה ב־19.3.1944, הסתתרה בעזרת תעודות מזויפות. ב־26 ביוני יצאה עם קבוצת חברים במסגרת ה׳טיול׳ לכיוון הגבול הרומני. הצליחה לעבור את הגבול, אולם נתפסה על ידי שוטרים רומנים. נשפטה לחמש שנות מאסר, אולם ישבה בבית הסוהר רק חודשיים. בנובמבר 1944 הגיעה ארצה דרך בולגריה. במשך שנתיים התחנכה בבית-הספר החקלאי ״עיינות״ במסגרת ׳עליית הנוער׳ ומשם גויסה להגנה. השתתפה במלחמת השחרור והייתה מפקדת הבנות ביחידת ׳כוזרי׳. בסיום המלחמה חזרה לסמינר להשלים את לימודיה.
בשנת 1950 נשלחה שולמית למעברת קורדני ב׳, מחנה מעבר של הסוכנות היהודית בעמק זבולון. הוטל עליה לפתוח גן ילדים לילדי העולים. שולמית עברה להתגורר במעברה יחד עם בעלה, שהיה אז סטודנט בטכניון. בנוסף לעבודתה בגן הילדים, היא לימדה במעברה גם בבית-הספר לנוער עובד. מעברת קורדני נמנתה עם הנחשלים במחנות העולים בצפון הארץ, ושולמית ובעלה התגוררו שם בתנאים פיזיים קשים, במבנה ללא חשמל וללא מים זורמים, עד שהגיעה לירושלים בתפקידה כמפקחת מטעם משרד החינוך. עבדה גם באשקלון ובבאר שבע והקימה שם מגמות חינוך לגננות בסמינרים.
בשנת 1989 נשלחה על ידי הסוכנות היהודית לבודפשט, עיר הולדתה, להדריך גננות לקראת פתיחת גני ילדים יהודיים ברוח החינוך הממלכתי בישראל. וכך סגרה שולמית מעגל: שלושים וחמש שנים לאחר בריחתה מהונגריה ועלייתה לארץ ישראל ולאחר ארבעים שנות עבודה במערכת החינוך הקדם-יסודי בישראל, חזרה לבודפשט, הפעם כנציגת מערכת חינוך של מדינת ישראל.
