ארתור וייס Weisz Artúr
העסק של משפחת וייס הייה הגדול בהונגריה לייבוא זכוכית והפצתה. ארתור קיבל לידיו בשנות השלושים את ניהול המפעל המשפחתי. גם שני אחיו, וילמוש וויקטור עבדו בחברה. שלושה אחים נוספים שלו התיישבו בפלסטינה.
בית המידות ברחוב וואדאס שימש גם כמחסן, אולמות תצוגה וגם למגורי המשפחה. בגלל עיצובו עם שפע זכוכית בחזית הוא זכה לכינוי "בית הזכוכית. העסק חדל מפעילותו ב-1944 בגלל רדיפות היהודים.
הקונסול קרל לוץ חיפש מבנה לשכן בו את שלוחת הקונסוליה שתטפל בהוצאת תעודות חסות לבעלי סרטיפיקטים לעליה. וייס העמיד את המבנה הגדול לרשות הפעולה ונשאר מעורב בהתנהלותו. כשבועיים לפני השחרור נלקח ע"י קלגסי צלב החץ ולא נראה יותר.
מיקלוש משה קראוס Krausz Miklós Mose
החל מ-1932 היה מזכיר תנועת 'המזרחי' הדתית-ציונית. ומשנת 1934, כנציג המפלגה, מזכיר המשרד הארצישראלי פלמוט או פלמט (Palmut-Palamt) . החל מ-1938 היה המנהל האדמיניסטרטיבי של המשרד. במסגרת תפקידו זה יצר קשר עם קרל לוץ והגה את רעיון החסות השוויצרית לבעלי הסאטיפיקטים שהונפקו ממשרדו.
מיהיי שאלאמון. Salamon Mihály
החל משנות השלושים היה ממנהיגיה של היהדות הציונית הדתית וחבר בוועדת הביקורת של המשרד הפלסטיני. במעמדו זה הפך ב-1944 למנהל המנגנון של 'בית הזכוכית'.
אלכסנדר גרוסמן בן-ארץ Groszmann Sándor
בסוף בספטמבר 1944 השתחרר גרוסמן ממחנה העונשין בקישטרצ'ה (Kistarcsa). ומאוקטובר היה חבר בהנהלת 'בית הזכוכית'. עסק בו במינהלה השוטפת היומית. בחודש נובמבר עבר לסניף נוסף של צירות שוויץ (שהיה בפועל "סניף" של בית הזכוכית) ברחוב וקרלה שנדור (Wekerle Sándor) וגם שם ניהל את חיי היומיום.
שמחה (שנדור) הונוולד Hunwald Sándor
ב-1931 הצטרף לתנועה הציונית ובשל כך הורחק מן הגימנסיה היהודית. ב-1942 עם תחילת גירוש היהודים מסלובקיה ארגן את קבלתם של הנמלטים מראשי השומר הצעיר בהונגריה. לאחר שנעצר תחילה במחנה העונשין בגראן (Garany) נשלח במסגרת פלוגת עבודה לחזית אוקראינה. ב-1944 ניצל את התמוטטות החזית וברח. נתפס בגבול והוחזר לחזית. באוקטובר ברח שוב והגיע לבודפשט והשתלב בפעילות ההצלה ב 'בית הזכוכית'. הוא החליף בניהול השוטף את גרוסמן שעבר לרחוב ווקרלה.
אימץ לעצמו את השם הנס קוהנה (Hans Kuhne) ובאמצעות מכונית שהעמיד לרשותו סגן הקונסול השוויצרי קרל לוץ חילק תעודות מזויפות ליהודים הנרדפים. כאשר נעצר ארתור וייסמן הוא יצא לחלצו וגם הוא לא שב.
אלברט גייר Geyer Albert
ב-1944 היה נציג הציונים בהנהלת הקהילה היהודית בפשט. הוא היה זה שמטעם וועדת האיתור של הסתדרות הציונית – אליה פנה המשרד הארצישראלי לעזרה – מצא את בית הזכוכית ו"תווך" בין ארתור וייס והקונסול השוויצרי. שימש אחר כך בהנהלת בית הזכוכית.
הרב ד"ר פביאן הרשקוביץ Herskovits Fábián
החל מ-1941 שימש כרב בבודפשט. היה חבר בהנהלת בית הזכוכית.
