קרל לוץ – פעלו כמציל

קרל לוץ  תת קונסול שוויצריה בהונגריה  שתפקידו היה ייצוג האינטרסים של המדינות  ללא יחסיהם דיפלומטיים עם הונגריה. באמצע יוני 1944 פנה לוץ לממשלה ההונגרית לאפשר את השימוש ב-7,800 סרטיפיקטים (שהונפקו ע"י ממשלת בריטניה במסגרת המנדט בא"י)  ואשר נמצאו ברשות המשרד הארץ ישראלי בבודפשט. הפנייה באה לאחר פנייתו של משה קראוס, מנהל "המשרד הארצישראלי" (נציגות הסוכנות היהודית)   שתפקידו היה לטפל באותן אשרות יציאה לפלשתינה. קראוס קיבל עוד קודם מקלט בשגרירות השוויצרית, יחד עם מעמד של עובד ונתין שוויצרי. שם צץ במוחו הרעיון כי הצירות השוויצרית כבעלת "הסרטיפיקטים" (כיוון שייצגה את האינטרסים של בריטניה) תיטול לידיה את החסות על העלייה ותבצע אותה.

זמן קצר לפני כיבושה של הונגריה בידי הגרמנים החלה הגנת יהודי הונגריה בעזרת מסמכים שאישרו שהם נתינים זרים. נציגה של ממשלת אל-סלודור בז'נוה, ג'ורג' מנטלו, סיפק לאלפי יהודים מהונגריה מסמכים, שאישרו שהם נתיני אל-סלודור. לוץ, שייצג גם אינטרסים של אל– סלוואדור בבודפשט, היה אחראי להפצת המסמכים הללו. אפשר שמן הפעולה ההיא קיבל משה קראוס את ההשראה לנסיונו לשכנע את הסוכנות היהודית והשווייצים שישדלו את הבריטים להכריז כי כול בעלי רשיונות הגירה לארץ-ישראל ייחשבו לנתינים בריטים בכוח. בסוף יוני קיבלו הבריטים את ההצעה.

ב-26.6.1944 נעתרה הממשלה ההונגרית לבקשה, ולוץ החליט להקים משרד חדש, במבנה נפרד מאתר הקונסוליה,  בה כבר טיפל בענייני 12 מדינות. המשרד החדש נועד לרישום מבקשי הסרטיפיקטים וארגונם. משה קראוס, פנה ממקלטו בקונסוליה השוויצרית, לעזרתה של הסתדרות הציונית. אלברט גייר איתר, מטעמה, את בית המסחר למוצרי זכוכית של משפחת וייס, ברחוב וואדאס 29. הבעלים הסכימו למסרו למטרה זו. לפי דרישת סא"ל לאסלו פרנצי, מקשר הז'נדרמריה עם הגסטפו, הועברה הבעלות על הבניין ממשפחת וייס לשגרירות השוויצרית. בחזית הבניין הוצב שלט "המחלקה להגירה, נציגות האינטרסים הזרים של הצירות השוויצרית".

אנשי התנועה הציונית היו הפקידים שבצעו את רישום המועמדים ובדיקת הזכאות להיכלל בקבוצה של 7,800 האיש שיעדם להגיע לפלשתינה. טופסי המועמדים, על כל פרטיהם ותמונותיהם נכרכו בארבעה אלבומים שאושרו בחתימות של קרל לוץ ומשרד החוץ ההונגרי .