אחד המשרדים של הצלב האדום הבינלאומי ש"ארח" את הנהגות המחתרת היה ברחוב בארוש. בסוף דצמבר הלמה בשורה טלפונית מחרידה ביושבי המשרד: בית הילדים ברחוב נאג'יפוברוש (Nagyfuvaros) מפונה על ידי אנשי צלב החיץ.
תדהמה אחזה בחבורה. מה אפשר לעשות? לצי קֶפֶּש (לימים אליעזר קדמון) התאושש ראשון. הוא בקש מדוד גרינוולד ("צוצה") את מעיל העור שלו, כדי שייראה כגוי אמיתי ויצא בחופזה למקום. החברים חיכו לו במתח רב. הם לא האמינו שהוא ישוב חי.
הוא נסע מיד לבית הילדים ברחוב נאג'פוברוש. בשער עמד זקיף של צלב-החץ חמוש בסטן. הילדים המבוהלים ובראשם הרב ד"ר לסלו שאלגו (Dr. Salgó László) עמדו בחצר. קפש פתח בצעקות זעם על השומרים הנאצים: "איך אתם מעזים לדרוס ברגליכם את השטח בחסות הצלב האדום-הבינלאומי" חבוש במעיל העור של דוד עונד מישקפיים מוזהבים קפש הרשים את הגוים. הזקיף הזעיק את מפקדו. וגם הוא זכה בצעקותיו של קפש. המפקד ענה לו בפחד: "אדוני, אנחנו רק ממלאים פקודה" "תראה לי את מסמך הפקודה" – דרש קפש. פקודה בכתב לא נמצאה, אבל המפקד הסתמך על שמו של פלוני. קפש איים עליו בצעקות, שהוא הולך לטלפן לקמן (Kemény) שר הפנים, אשר יצווה לאסור אותם לאלתר. האיום הזה הטיל עליהם פחד גדול, וכל החבורה הנאצית הסתלקה משם במהירות, תוך בתחנונים "לאדון" שיואיל למחול להם, כי הכל נעשה למילוי פקודה ולא מתוך רצון רע… כך הציל חלוץ בן 20, את ילדי המעון מגורל מר בנהר הדנובה.
