יוסף בן פורת

למד בסמינר למורים יהודיים, והיה מבין הפעילים במחתרת הציונית החלוצית בבודפשט.

בשנים 1940‏-1943 הדריך קבוצות ילדים במסגרת תנועתו. גויס לפלוגה לעבודת כפייה והצליח לברוח. הצטרף למחתרת, הגיע לבית הזכוכית ומשם נשלח לעבוד בבית הילדים ברחוב דוב (90 Dob) אשר תפקד בחסות הצלב האדום הבינלאומי בבודפשט.

אביו, שגם היה איש חינוך, נשלח לעבודות כפייה שמהן לא שב. אימו ואחיו הצעיר שרדו את הגטו, ועלו לארץ.

אחרי השחרור היה אחראי על קבוצת ילדים (כ־200) בגרמניה, לקראת עלייתם ארצה. עלה לארץ ב־1947, והיה בין מייסדי קיבוץ געתון. הוא איש חינוך מוערך שזכה לשבחים רבים על עבודתו. יוסף נישא לחווה, ונולדה להם בת יחידה גילה, שעוסקת גם היא בחינוך.
בקיבוץ געתון עסק שנים רבות בהוראה. ניהל את ארכיון קיבוצו. עסק באמנות פלסטית בעלת מסר אישי וחברתי, ובתרגום.

ב-2014 השיא משואה בבית לוחמי הגטאות.

ממשלת הונגריה העניקה לו את אות הגבורה על פעולות ההצלה במחתרת.