נולד למשפחת חזנים. אביו היה מורה בבית הספר האורתודוקסי. ישעיהו למד בבית הספר האזרחי האורתודוקסי, והמשיך את לימודיו בסמינר המורים היהודי בבודפשט. מגיל צעיר היה פעיל במועדון רחוב לאודון של בני עקיבא.
לאחר כניסת הגרמנים הם הפכו את הסמינר (Rökk Szilárd utca) למחנה אליו אספו בני ערובה על פי רשימות מוכנות. ישעיהו גויס, עם אחרים, לשרת את העצורים, בהם זקנים וחולים סיעודיים. לאחר שבועיים הובלו כולם למחנה קישטרצ׳ה (Kistarcsa). מפקדי המחנה עמדו על כתב ידו היפה של ישעיהו, והוא הועסק במשרד המחנה. כאן התוודע אליו סגן ניצב וושדניאי (Vasdényey István), מפקד המחנה, שניסה ליצור תנאים סבירים במחנה.
בסוף יולי 1944, לאחר שפסקו המשלוחים, ארגן אייכמן חטיפה של היהודים ממחנות המעצר באזור בודפשט, וגם ישעיהו מצא עצמו במשאית של הגסטפו. הקצין ההונגרי היה חסר אונים לסכל את הגירוש, אבל הוא שלח אחריו חבילה קטנה ובה פטיש ופצירה. ישעיהו הצליח לנסר את הסורג על חלון הקרון, וקפץ מן הרכבת יחד עם חבר. הם נעצרו ע״י ז׳נדרמים בדרכם חזרה ו״הודו״ שברחו מקישטרצ׳ה. מפקד המחנה אישר זאת בטלפון וכך מצאו את עצמם שוב במחנה.
ביום כיפור נסגר לפתע המחנה, ו-1,000 יושביו פוזרו במחנות עבודה בהונגריה. ישעיהו הצליח לנצל זאת לבריחה והצטרף לחברי ׳בני עקיבא׳ בפעילות המחתרתית, לאחר שצויד בתעודות מזויפות. כאשר גברו רדיפות ׳צלב החץ׳, מצא ישעיהו מקלט ב׳בית הזכוכית׳ ובו נשאר עד השחרור. גם אמו ואחיו ניצלו.
באביב 1945 שבו שרידי המורים והתלמידים לסמינר, וישעיהו הוסמך כמורה. הוא הצטרף לפלוגת הכשרה של בני עקיבא (Pálháza Kőkapu). בדצמבר 1945 יצא עם הבריחה, ודרך רומניה העפיל ארצה, הצטרף לקיבוץ ׳תחיה׳ של יוצאי בני עקיבא מהונגריה וטרנסילווניה, ששהה בהכשרה בגת רימון בסמוך לפתח תקווה.
בפרוץ מלחמת הקוממיות התגייס ליחידה קרבית למרות לקות הראייה ממנה סבל. לאחר השחרור עלה להתיישבות קבע עם חבריו בחדיד, ליד בן שמן. הקיבוץ התפרק לאחר שנתיים וישעיהו, עם אשתו חיה אותה נשא בחדיד, עבר לגור בלוד הסמוכה. הוא התמסר להוראה ולימד בבתי ספר ממ״ד יסודיים, ואחר כך גם בחטיבת ביניים בלוד ופתח תקווה. היה פעיל גם בהסתדרות המורים.
ב-1996 נאלץ לעבור ניתוח לב שבעקבותיו הלך לעולמו. הניח אחריו אישה, שתי בנות ונכדים.
