תנועת השומר הצעיר בהונגריה
תנועת השומר הצעיר בהונגריה הייתה תופעה יוצאת דופן לא בלבד לגבי המשטר המדיני אלא גם בקרב הישוב היהודי של 600,000 נפש. המשטר – תערובת מוזרה של אריסטוקרטיה פיאודלית העושקת מיליוני איכרים, עניים מרודים, ושל מעמד בינוני קדם-פאשיסטי החולש על תחום המינהל, הצבא, המשטרה והשלטון הפוליטי, ולוטש עיניו אל עמדות היהודים ונכסיהם בכלכלה הקפיטליסטית שפותחה על ידם, בתעשייה, בנקאות ומסחר ובמקצועות החופשיים והטביעו את חותמם על חיי הרוח והתרבות בספרות, עיתונות, תיאטרון, מעל ומעבר לאחוזם באוכלוסיה. הצלחתם הכלכלית וחרדתם מגילויי האנטישמיות הגוברת – שתיהן כאחת עודדו וזירזו את מגמות ההתבוללות. שני הזרמים העיקריים בישוב היהודי – הרוב הנאולוגי והמיעוט האורתודוקסי גרסו את זיקתם ליהדות כ ד ת י ת בלבד והסתייגו, אף התנכרו למיעוט הציוני הקטן מתוך חשש שהציונות תפגע בתדמיתם הפטריוטית ובמעמדם הכלכלי והחברתי.
הממסד היהודי הרשמי ראה בציונות מטרד המערער על סמכותו הייצוגית, האורתודוכסיה האשימה אותה בכפירה ודחיקת הקץ ושניהם כאחד תלו בה את קולר ליבוי האנטישמיות.
הופעת תנועות הנוער הציוניות – שהשומר הצעיר הייתה הראשונה בהן – בשנת 1928 הייתה קריאת תיגר מדהימה כנגד כל המוסדות וכל הזרמים בחיים היהודיים – לרבות הציונות הבעל-ביתית הנחבאת אל הכלים. היא הביאה מהפיכה לא רק ברעיונותיה הנועזים – לאומיים, חברתיים, חינוכיים אלא בסגנון החיים, הלבוש, והמרד בכל המוסכמות. מעולם לא נראו בארץ השמרנית הזאת – לא בקרב הגויים ולא בקרב היהודים – חזיונות נעורים חופשיים אלה. בנים ובנות ביחד, לובשי מכנסיים קצרים הצועדים בסך בפרהסיה. כשעברית בפיהם ומביאים לביתם ולבית-ספרם רעיונות חתרניים מסוכנים. אם בעיר הבירה בודפשט הדברים עוררו פחות תשומת לב, הרי בערי השדה הם הפכו לשערורייה והמוסדות היהודיים מיהרו לנער את חוצנם מצעירים פורעי-סדר אלה ולא רק שלא הגנו אלא אף התלוננו בפני השלטונות על פעילותם. המשטרה ראתה בהשומר הצעיר חממה לרעיונות קומוניסטיים ובזה אחר זה סגרה קנים ואסרה על קיומה של התנועה. תולדות השומר הצעיר הפכו שרשרת של רדיפות ואיבה מכל הצדדים. ואף על פי כן כמעין "עוף החול" שנשרפה וקמה מאפרה כל פעם מחדש – שבע פעם נפלה וקמה התנועה והמשיכה בקיומה בכל התנאים – לרבות שנות המלחמה והשואה.
עם פיזורה הרשמי של התנועה ב-1936– שקדם לה מסע השמצה חסר תקדים בכל העיתונות הגדולה, שכלל גילויים מרעישים על "מאורות ההפקרות והחתרנות האדומה" בקני השומר הצעיר ובפלוגות ההכשרה, החליטה ההנהגה הראשית לרדת למחתרת ולפזר את הקבוצות החינוכיות הצעירות. אף על פי כן גם צעירים בני 15-16 סרבו להתפזר, עברו ל"הדרכה עצמית" והוסיפו להתכנס בקבוצות קטנות בבתים הפרטיים ובעיקר בחיק הטבע בהרים, בכל עונות השנה.
ב-1938 – עם התגברות האנטישמיות, הופעת מפלגת "צלב החץ" הפאשיסטית ותחושת המלחמה המתקרבת, הוחלט לחדש את פעולתה הגלויה של התנועה במעטה של סניף ההסתדרות הציונית ותחת השם "הנוער העברי". מבודפשט ומערי השדה (דברצן, מישקולץ, פאפה ועוד) התקבצו על פסגת הר גבוה 38 חברים וקיימו ועידה לפי כל כללי הטקס השומרי, הוענקו סמלי בוגרים ונבחרה הנהגה ראשית חדשה. בבודפשט נפתח קן – תחילה במסווה של מועדון אזרחי "מהוגן", בו התקיימו גם אסיפות של ידידי התנועה המבוגרים ("חוג גורדון") ואף חברי התנועה נתבקשו להופיע בעניבות, כדי לא לעורר חשד.
חידוש הקאדרים הפעילים בא ברגע היסטורי מכריע, כעבור חודשים אחדים סופחה סלובקיה (בחלקה ההונגרי) ובה קנים של השומר הצעיר שנהנו עד כה מחופש פעולה מוחלט בצ'כוסלובקיה הדמוקרטית. לפני פתיחת הגבולות לאזרחים פשטו סוכני המשטרה הפוליטית על ערי סלובקיה וקרפטו-רוס וביניהם "מומחה" להשומר הצעיר, שהתחזה והופיע כשליח ההנהגה הראשית ואסף את כל המידע ושמות חברי התנועה.
אף על פי כן לא התערבה המשטרה, בינתיים, והתנועה הרחיבה את פעולתה בסערה, נפתח קן גדול בבירה, אורגנו מחנות חורף וקיץ, תוך שנה הוקמו 11 פלוגות הכשרה חקלאית עם מאות חלוצים, הופץ שפע של חומר חינוכי, התנועה חדרה לגימנסיה היהודית וגייסה נוער נלהב שחש את חוסר המוצא וקץ באשליות חסרות השחר של המשך תהליך ההתבוללות. הארץ הייתה כבר מכותרת מכל עבריה על ידי משטרים נאציים, ועצמאותה של הונגריה הפכה לפיקציה ע"י הבריתות שנחתמו עם הימלר וההידרדרות הפאשיסטית בתוך המדינה. חוקים אנטי יהודיים נחקקו בזה אחר זה והוציאו את היהודים מהאוניברסיטאות, מחיי הכלכלה מעמדותיהם וממשרותיהם. כבר החלו הגיוסים למחנות-עבודה צבאיים ליהודים. התחושה ששלטה בתנועה היתה שהזמן קצר להחריד. חודש הקשר עם הארץ, הגיעו שני שליחי הקיבוץ הארצי – לאחר שנים של ניתוק – ואורגנה עליה ב' באוניות דרך הדנובה עד הים הפתוח.
המנהיגות היהודית הרשמית הייתה אובדת עצות. המירב שעשו היה ארגון פעולת סעד למספר ההולך ורב של משפחות שקיפחו את פרנסתן ושתדלנות אצל השלטונות להקל על הגזירות ולהאט את קצבן.
חופש הפעולה הזמני של התנועה לא נמשך זמן רב. ב-1940 החליטה המשטרה לשים לו קץ. כמה מחברי ההנהגה נעצרו ונחקרו בעינויים, בחשד של "פעולות ריגול לטובת ברית המועצות". ההכשרות פוזרו, הקנים נסגרו והתנועה התארגנה שוב לתנאי מחתרת חמורים לאין ערוך מאלה שידעו בעבר. במקום פלוגות ההכשרה הוקמה רשת של מעונות ("היים") של 3-4 חברים וההנהגה קיימה את הקשר ביניהם וגייסה עבורם אמצעי קיום מידידי התנועה. תנודות המצב הפוליטי והיסוסי המשטר השאירו סדקים כלשהם. ההסתדרות הציונית טרם נאסרה והתנועה שוב פתחה קן מוסווה וחידשה את פעולתה החינוכית.
ההשתלטות הנאצית על צ'כוסלובקיה הביאה זרם גובר של פליטים (ביניהם גם מפולין שהצליחו להגיע לצ'כיה ודרכה להונגריה והביאו את בשורת האימים של השואה המתחוללת שם). חברי השומר הצעיר נרתמו לפעולה של קליטת פליטים אלה והסתרתם. היה הכרח להשיג ניירות ומקומות מגורים לאנשים.
פעולה זו הפכה להקרבה עצמית של פעילי התנועה שלא פעם מסרו את תעודותיהם הם וקיבלו פליטים לבתיהם. מאסר אחדים מהם הביא במהרה לגילוי הרשת כולה ונפילת כל הקאדר הפעיל של התנועה בידי המשטרה. עשרים ושנים חברים נאסרו עם שמחה הונוואלד בראשם ואחר חקירה ועינויים נשלחו למחנה-ריכוז גאראן'. כך קופד ראשה של התנועה ואת מקום החברים ההונגריים מילאו יוצאי התנועה הסלובקית שחיו כבר בתנאי מחתרת עם תעודות מזויפות וטרם נתפסו.
במחנה גאראן' רוכזו מאות יהודים מכל השכבות, רובם חסרי נתינות, חלקם "פוליטיים". שמחה הונוואלד הצליח לרכוש את רצונו הטוב של המפקד, קצין ז'נדרמריה הונגרי, שהטיל עליו את ארגון חיי המחנה ואספקת מזון לעצירים. הוקם גן ירק, הובא מזון מבחוץ, הוקם מטבח כשר לחרדים ואף קוימו פעולות סמינריוניות לחברי התנועה בין גדרות המחנה. הלשנה שמה קץ ל"סידור" הזה. המפקד סולק ושמחה עם שאר החברים נשלח לפלוגת עונשין בחזית הרוסית. רובה ככולה הושמדה תוך מיפוי שדות מוקשים.
עם פלישת הגרמנים להונגריה (19.3.1944) התייצבו חברי השומר הצעיר – ביניהם יוצאי סלובקיה, טרנסילבניה ופולין – בראש פעולות ההצלה. הייתה זו תחרות בלתי שווה עם מסע הגירושים וההשמדה שאייכמן ניצח עליו בקדחתנות מטורפת. דרכי הפעולה היו: תעשיית ניירות מזויפים ברבבות, הקמת בתי חסות של צירויות שוודיה ושוויץ, הוצאת יהודים מהגטו והספקת מזון לאלפי החוסים בבתים אלה, תוך עלילות נועזות של שחרור אסירים ונידונים למוות בהתחזות במדי הצבא והמשטרה.
במחתרת ההצלה שיתפו פעולה כל התנועות החלוציות ומספר מנהיגים ציוניים בעלי שיעור קומה – קומוי, סלומון, ברנד, קאסטנר ועוד. פעולות קאסטנר כגון ארגון העברת 1700 יהודים לברגן בלזן ומשם לשוויצריה, וניסיונו לעסקה רבת ממדים שהוכשלה על ידי בעלי הברית ידועות ומתוארות בתעודות רבות.
בשלהי 1944, בשלב הסופי של השתוללות הפאשיזם הרצחני בעיר הנצורה שב שמחה הונוואלד לבודפשט. הוא הצליח לברוח מהחזית הרוסית המתמוטטת, לעבור אלפי קילומטרים ולמצוא את מטה ההצלה בבתי החסות בבירה. הוא השתלב מיד בפעולה בחזות "מזכיר הצירות השוויצרית". בחודשי אוקטובר דצמבר חרש את העיר המופגזת במכונית "דיפלומטית" והעביר יהודים מהגטו לבתי החסות. ימים ספורים לפני שחרור העיר וכניסת הצבא האדום, עת ניסה למלט נער יהודי פצוע שנורה לפני בית החסות על ידי אנשי "צלב החץ", הוא נתפס ונלקח על ידם לחקירה. לאחר גילוי זהותו הוא נורה על שפת הדנובה ולא זכה לראות את יום השחרור הנכסף. הקן השומרי הראשון שהוקם אחרי השחרור נקרא על שמו.
הנאצים הובסו, הארץ שוחררה. מ-800,000 יהודים נותרו בחיים כ-120,000. השומר הצעיר חידשה את פעולתה בסערה ובאחד במאי 1945 מאות שומרים צעדו תחת דגליהם בתוך תהלוכה המונית של תנועת הפועלים ההונגרית. בתחילה היה מעמדה של התנועה איתן. היא נהנתה מחופש פעולה מוחלט. אחדים מראשי המשטר החדש נהנו מסיועם של חברי מחתרת ההצלה ונקשרו אתם יחסים של אחוות לוחמים. שלוש השנים – 1948-1945 היו תקופת הזוהר של תנועה למודת רדיפות וייסורים זו. המשימה הדחופה הייתה איסוף ילדי שארית הפליטה, יתומי השואה, לבתי ילדים ונוער שהוקמו בסיוע הג'וינט שהעניק אמצעים נדיבים לפעולות השיקום היהודי. אחד מראשי הג'וינט בהונגריה היה חבר התנועה אלכסנדר בן-ארץ גרוסמן; חבר אחר של ההנהגה הראשית – יוסף מאיר – שימש במשך שנה קצין גבוה של המשטרה הפוליטית שעיקר פעולתה היה מאסרם והענשתם של פושעי המלחמה וההשמדה הנאציים.
נוסף לבתי החינוך וההכשרה הוקמו קנים והתנועה השתלבה במפעל הבריחה שהביאו מאות חלוצים ארצה, בדרך הנפתולים של מחנות גרמניה וקפריסין. מעליה זו יצאו מייסדי הקיבוצים בית קמה, געתון, גבעת עוז, יחיעם, וגרעיני השלמה וחברות נוער בקיבוצים רבים. ב-1946 התקיימה "שומריה" של אלף שומרים. מאיר יערי שהגיע כעבור זמן לביקור בירך במילים נרגשות כנס תנועתי מרהיב: "הלפיד הנודד של תנועתנו העולמית עבר ארצות רבות ונישא כנס בידי השומר הצעיר בהונגריה!"
חמישה שליחים יחד עם הנהגה ראשית רחבה, הדריכו את פעולותיה הענפות של התנועה. הקצב הוכתב מן הצורך להשלים את החסר מהשנים שחלפו בתנאי המלחמה והמחתרת, וראייה מפוכחת של קוצר הזמן שנותר לפעולה ציונית, תחת משטר שהקשיח בהדרגה את התנהלותו. הוצאו חוברות ועיתונות תנועתית בשפע. אורגנה פעילות ציבורית בקרב שארית הפליטה. הוקם "חוג בורוכוב" והתקיימו מאות אסיפות ברחבי הארץ. הופיע שבועון שהופץ באלפי עותקים ומפלגת השומר הצעיר בהונגריה זכתה לשלושה מנדטים בקונגרס הציוני ב-1946 בבזל והוכרה כמפלגה החזקה ביותר בתנועה הציונית המתחדשת.
הודות לקשרים הנוחים עם השלטונות הוזמן המשורר אברהם שלונסקי כאורח משרד התרבות ההונגרי ונאם בעברית באולם מרכזי בבודפשט לפני אלפי יהודים נלהבים.
אך תחיה מופלאה זו לא יכלה להאריך ימים. עם רדת מסך הברזל ועידן המלחמה הקרה גורשו השליחים, נסגרו הקנים ונאסר על פעולה ציונית. אחדים מראשי התנועה הציונות – וביניהם חבר השומר הצעיר – הועמדו למשפט ראווה ונידונו לשנות מאסר. אף על פי כן – לא כובה הלפיד מיד. ב-1949 אורגנה בתנאי חשאיות גמורה עליה גדולה של קבוצות שומריות שיצאו – בלי ידיעת הוריהם – לטיול מבתיהם והצליחו לעבור את הגבול לאוסטריה ולהגיע ארצה. קבוצות קטנות של חברים הוסיפו עוד שנים לשמור על קשר ביניהם וחלקם הצליח אט-אט להבקיע דרך ולצאת דרך גבולות עד אשר הם נחסמו כליל והמשטרה הטילה אימתה על המפגשים המצומצמים ביותר.
כך תם סיפורה של התנועה – אך הדים מפתיעים ומרגשים מתקופה רבת מעללים זו מוסיפים להגיע אלינו מעדויות ותעודות ספרותיות שרואות אור לאחרונה בהונגריה, בה השלטונות מגלים יחס סובלני לקיום פעילות דתית ותרבותית יהודית.
(נכתב ע"י אריה יערי 1918 – 2005, חבר עין דור, מראשי השוה"צ בהונגריה שעלה ארצה ב-1941 וחזר לבודפשט כשליח השוה"צ ב-1946)
