לחם בשורות הצבא האוסטרו־הונגרי בדרגת תת־קצין במלחמת העולם הראשונה. התחיל ללמוד רפואה, אולם נאלץ להפסיק את לימודיו בגלל גזירות אנטישמיות. הצטרף לאגודת הסטודנטים הציונית ׳מכביאה׳ ואחר כך לתנועת ׳המזרחי׳. כיהן בתפקידים בכירים של תנועתו. החל מ־1943 סייע לפליטים יהודים מפולין וסלובקיה שהגיעו לבודפשט. לאחר כניסת הגרמנים להונגריה ב־19.3.1944 נאסר על ידי הגסטפו יחד עם אשתו לילי ובנו. בנו שוחרר בעזרת קסטנר, ואילו הוא ואשתו שוחררו על ידי פנחס רוזנבאום וחבריו, שהיו לבושים במדי ׳צלב החץ׳ הפשיסטי. הועבר ל׳בית הזכוכית׳ ברחוב ואדאס 29 ושם כיהן כחבר הנהלת הבית. לאחר השחרור עשה נפשות לעלייה. ב־1946 השתתף בקונגרס הציוני הכ״ב בבאזל. ב־ 1948עלה ארצה, אולם התבקש לצאת לשליחות בהונגריה כדי לנהל את התנועה. נעצר על ידי השלטון הקומוניסטי, שוחרר וכעבור שנה וחצי חזר לישראל.
