דב שמעוני

חוקי הנומרוס קלאוזוס האנטישמיים בהונגריה אסרו על היהודים להמשיך בלימודים אקדמיים. מכיוון שלא היה יכול ללמוד, החל בגיל 19 לעבוד בבית החולים היהודי המרכזי בבודפשט. בגיל 21 גויס לצבא ההונגרי. כאשר התגלה שהוא יהודי נשלח לפלוגת עבודת כפייה. שמעוני נפצע בזמן העבודה, ונשלח לטיפול בבית החולים. במשך קרוב לארבע שנים נדד בין מחנות לבית החולים, עד שבתחילת 1944 כבשו הגרמנים את הונגריה.

באותו זמן היה שוב בחופשת מחלה מיחידתו. בית החולים היהודי המרכזי הוחרם על ידי האס־אס. שמעוני, כדובר גרמנית, שימש כעוזר מנהל בית החולים, הד״ר לאיוש לוי, וקיים מגעים יומיומיים עם קציני האס־אס. אלה נתנו הוראה לפנות את המוסד בתוך שמונה ימים, אל מבנה ששימש כבית ספר בגטו. הם פקדו להשאיר את כל הציוד הרפואי והתרופות בבית החולים.

בעת הפינוי ארגן שמעוני את הברחת מכשירי חדר הניתוח, והצליח להעבירם לבית החולים היהודי החדש ברחוב ושלנ׳י 44. שמעוני נאלץ לחזור אל יחידתו, אולם ערק, חזר לבודפשט והמשיך לפעול בבית החולים ובבית חולים נוסף שהקים ברחוב ראקוצי 41, מחוץ לגטו. הצוות הרפואי בבית חולים זה בא מרחוב ושלנ׳י, ואילו צוות העזר גויס על ידי שמעוני מקרב חברי יחידתו בפלוגת העבודה ומפלוגת עבודה נוספת בה שירתו בעלי אזרחות זרה. בבית החולים ברחוב ראקוצי ניצלו יהודים רבים, הן חולים והן אנשי צוות.

מן המתנדבים שפעלו בבית החולים אנחנו מכירים שמות של אחדים שאין לנו עליהם שום מידע נוסף וכאן המקום להנציחם:

אחרי שחרור הונגריה היה בין מקימי תנועת ׳עובד׳, מזכיר ארצי של ׳האיחוד׳ וממנהלי הג׳וינט.

יצא מהונגריה ב־1948 במסגרת ׳עליית גיוס׳. עלה לארץ ב־1949 ושימש בתפקידי ניהול בבתי חולים שונים. תושב תל־אביב. בתחילת דרכו התקשה להשיג משרה במומחיותו, בהעדר כל תעודות והסמכה פורמלית. המושג של מנהל אדמיניסטרטיבי של בית חולים לא היה מוכר. אבל לאחר שקצין רפואה ראשי שלח אותו לכתיבת דו״ח על בית החולים תל השומר, הוכרה מומחיותו והוא נקלט במערכת הבריאות, בה היה מנהל אדמיניסטרטיבי של בתי החולים בילינסון ומאיר, ומנהל המשק והציוד של מרכז קופת חולים כללית.

ב־2012 העניק המרכז העולמי של בני ברית וקרן קימת לישראל את ״אות המציל היהודי״ לדב שמעוני בן ה-93.