למד בסמינר לרבנים בבודפשט והיה חבר בארגון הסטודנטים ׳מכביאה׳. ביוני 1944 הצטרף לפעילות תנועתו במחתרת בזהות בדויה בשם לסלו דונקה (Dunka Lászlo). הגיע בשליחות לעיר דברצן (Debrecen) כדי לחלץ את משפחתו ולהביאם לבירה, בה היה קל יותר להסתתר. משפחתו סרבה לעזוב את העיר (לבד מאחת האחיות). עוד פעמיים נסע אדוניהו לדברצן בנסיון להציל את משפחתו, עד שכבר היה מאוחר מדי. הוא נתפס, אך הצליח לברוח ולהגיע לבודפשט.
עסק בהפצת תעודות מזויפות שהתקבלו ממעבדת הזיוף של המחתרת החלוצית וגם ממקורות אחרים, באמצעות דוד גרינוולד (צוצה) ובהספקת מזון לבונקרים. פעל מתוך המשרד של ה׳נוער הציוני׳ שהיה בבניין של ׳הצלב האדום הבינלאומי׳ בשדרות יוז׳ף.
ב־15 באוקטובר 1944, ביום בו תפסה מפלגת ׳צלב החץ׳ את השלטון בהונגריה, נלכד בחזית ׳בית הזכוכית׳ ברחוב ואדאס 29 כאשר התיק ברשותו מלא תעודות. הוא הובא למטה הגסטפו בהר השוואבים (Svábhegy), הוכה באכזריות, אולם טען שהוא רק שליח. ממטה הגסטפו הועבר למחנה מעצר אסירים, טולונצהאז (Toloncház), ומשם שוחרר באמצעות כתב חסות בעזרת עורך הדין של התנועה הציונית, הד״ר ברגי (Beregi). אחרי השחרור המשיך במרץ בפעולות הצלה. עלה לישראל. היה מנהל בית ספר והיה גם בשליחות חינוכית בדרום אמריקה. היה תושב ירושלים.
