חבר התנועה משנת 1938. ב־1942 גויס לפלוגה של עבודת כפייה. ב־1943 השתחרר, אולם נקרא מחדש לשירות.
ב־1944 ניהל מטעם אומז׳א (OMSZA) את הספקת הביגוד ליהודים המגויסים לפלוגות לעבודת כפייה. עסק בהספקת ביגוד לפליטים שהגיעו מצ׳כוסלובקיה ומפולין. יצר קשר עם קצינים מן הצבא ההונגרי ששירתו במצודת בודה, שעסקו בארגון תנועת התנגדות, והודות לקשריו אלה השיג תעודות זהות נוצריות, אותן העביר לפליטים סלובקים. תעודת זהות כזאת שימשה גם אותו אישית. מן הקצינים ההונגרים השיג כלי נשק שונים, אותם העביר לחבריו במחתרת.
אורוס השתכן במשרדי האומז׳א בכיכר בטלן. את בית הכנסת שבכיכר הפך יחד עם חבריו לבית חולים והקים מטבח מרכזי שסיפק מזון ליהודי הגטו. הצליח להציל את אמו ואת אחיו הצעיר, פטר, ולהעבירם למגורי אומז׳א. השתתף בסיורים ברחובות בודפשט, לבוש מדי ׳צלב החץ׳ ומצויד בנשק, ובדרך זאת עסק בהצלת יהודים. בחודש דצמבר 1944 הציל צעיר יהודי שנורה, נפצע ונזרק למימי נהר הדנובה, אך הצליח לשחות לגדה.
לאורוס היו קשרים עם יואל ברנד, עם אוטו קומוי ועם ראול ולנברג.
עלה ארצה. כאן השתתף במאמצים להנצחת המחתרת. ערך ראיונות עבור משואה ואוניברסיטת חיפה בין השאר עם יעקב רוזנברג ופיצי (יהודה לוי).
