בגיל חמש־עשרה הצטרפה לתנועה בה הכירה את אורי הרמן, ונישאה לו באפריל 1944 בחתונה צנועה במסגרת המשפחה. עסקה בהשגת תעודות אותנטיות במשרדי מרשם התושבים בבודפשט וחלוקתן ובפעולות מחתרתיות נוספות. ב־28.5.1944 נעצרה יחד עם בעלה וחברים נוספים ונלקחה למפקדת הגסטפו בהר השוואבים (Svábhegy), נחקרה ועונתה ולא גילתה דבר. כעבור שלושה שבועות הועברה לבתי מעצר נוספים, לבסוף הובאה לגטו שארוואר (Sárvár) ומשם גורשה לאושוויץ. על הרמפה של אושוויץ ראתה את בעלה אורי, בפעם האחרונה.
לאחר השחרור מאושוויץ חזרה לבודפשט, והשתלבה בפעולות התנועה. טיפלה בעיקר בבני נוער, בילדים יתומים ובמשפחות שנזקקו לעזרה. ב־1946, במסגרת עלייה ב׳ יצאה לדרכה ארצה, אולם האנייה, ׳כנסת ישראל׳, שעל סיפונה היו כ־4,000 עולים, נתגלתה על ידי הבריטים, כל נוסעיה גורשו לקפריסין ורק כעבור שנה הגיעו לארץ. בארץ נישאה לדב, שהתה כשש שנים בקיבוץ געתון. עובדת סוציאלית במקצועה. אם לשני ילדים וסבתא לשני נכדים. גרה בכפר סבא.
