נולד למשפחה בת ארבע נפשות. ב-1938 החל המשטר ההונגרי להחיל גזרות שהפלו לרעה את היהודים, והמצב הכלכלי של המשפחה החמיר עם שלילת רישיון המסחר של האב. עם סיום לימודיו ב-1943 כשהוא חדור ברוח הציונות יצא דוד לבודפשט ללמוד מקצוע שישמש אותו בארץ ישראל. הוא עבד כשוליית בנאי אצל ארכיטקט וקבלן בניין יהודי והצטרף לפעילות המחתרת של תנועת "השומר הצעיר"
ב-1943 התארגנה פעילות מקומית לקליטת פליטים שהגיעו מהארצות השכנות. עם השתלטות הגרמנים על הונגריה ב־19.3.1944, הצטרף לצוות להכנת תעודות מזויפות עבור חברי כל תנועות הנוער הציוניות. בדרכים מתוחכמות הצליחו דוד וחבריו להשיג טפסים מקוריים, ואת עבודת הזיוף הם עשו בדירות מסתור שונות. במרוצת הזמן פעל כאחראי וכרם פעולות הזיוף של תעודות וחותמות. בית המלאכה של המחתרת הציונית סיפק תעודות גם לקבוצות ההתנגדות הלא־יהודיות. פעולה זאת הייתה הגדולה ביותר בהיקפה ובגיוונה באירופה הכבושה.
בדצמבר 1944 נתפס יחד עם צוות בית המלאכה לתעודות מזויפות ועם כל הציוד, נלקח למפקדת ׳צלב החץ׳ ונחקר באכזריות. אחד מחברי צוותו, מיקי לנגר, נרצח עוד בלילה הראשון של החקירה. גור הועבר לבית הסוהר הצבאי המרכזי ונחקר על ידי אנשי המחלקה הפוליטית של הז׳נדרמריה. בסוף דצמבר חולץ מהכלא, יחד עם קבוצה מחבריו, במבצע נועז של המחתרת החלוצית. במסגרת הפעולה, שוחררו עוד למעלה ממאה אסירים מאותו בית סוהר. בסך הכל 117 אסירים. היה זה הישג בלתי רגיל.
לאחר המלחמה חזר דוד לפעילות ב"שומר הצעיר" והיה חבר בהנהגה ונציג התנועה במוסדות שונים. בין היתר הוא פעל במחתרת ב"הגנה". ב-1949, כשאסר המשטר הקומוניסטי על פעילות התנועה הציונית, היה דוד מפקד "הבריחה" האחרון ושותף להברחת חניכי תנועות הנוער הציוניות דרך צ'כיה ואוסטריה לארץ ישראל. עם תום המלחמה גילה דוד שאביו נספה באושוויץ. אמו ואחותו שרדו.
עלה ארצה ב־1949 והצטרף לקיבוץ געתון. למד הנדסת בניין בטכניון. בעל משרד לניהול פרויקטים הנדסיים. היום גר ברמת גן. נשוי ואב לשלוש בנות, וסב לעשרה נכדים. מיוזמי ״העמותה לחקר תנועות הנוער הציוניות בהונגריה״ ומנהלה. העמותה פועלת מאז 1984 במטרה להנציח את מעשי תנועות הנוער הציוניות במחתרת בשנת 1944 ולהפיץ מידע על מעשיהן בארץ ובעולם.
