אביו של ז׳אן היה רופא שיניים והיו ששה ילדים במשפחה. לאחר הפלישה של הגרמנים ב־19.3.1944 הוא נשאר בנאג׳סלש. כאשר היהודים רוכזו בגטו בחודש אפריל, הוא וכמה חבריו החליטו להימלט ולהקים מסתור בהרים.
בעקבות גיוס חברים ליחידות של פלוגות העבודה השתנתה התכנית, והם הכינו מקום מחבוא במרתף ששכן בגטו עצמו. בו הסתתרו גם יעקב פארן (יאנוש פריד), אחותו הונקה וטולי רוזנברג (אנטון רונלד). לאחר שבועות אחדים באוגוסט, יצאו מהמרתף וגילו שהגטו כבר ריק ונטוש. הם נתפסו בידי סיור צבאי שמסר אותם לז׳נדרמריה. כשעשו דרכם ברכבת לבודפשט הוא הצליח לקפוץ מהחלון, אבל נתפס מחדש והובא לבית המעצרים ברחוב מושון׳י (Mosonyi utcai toloncház). שם פגש 3 מחבריו. הוא שוב ברח והגיע לבית הקהילה היהודית ברחוב שיפ 12. בעצתו של אדוניהו ביליצר (׳דיינוש׳) התחזה לפליט שוואבי והצטרף ליחידה צבאית גרמנית.
באמצעות המדים הגרמנים הוא יצא ובא ב׳בית הזכוכית׳ וקיבל על עצמו משימות הצלה שונות שהטיל עליו רפי בנשלום, בעיקר של נשים וילדים שאותם הוציא מבית החרושת ללבנים ומילט מהשילוח. הוא ליווה אותם לנציגות הספרדית שבה פגש את ג׳ורג׳ פרלסקה, איטלקי שהיה בעל תפקיד בשירות החוץ של ספרד (לכאורה).
ביום השחרור, 18.1.45, שהה ז׳אן ב׳בית הזכוכית׳. באוגוסט יצא דרך רומניה והגיע לארץ־ישראל במסגרת עלייה ב׳. ב־1947 הצטרף להגנה. מאוחר יותר עבר לפלי״ם, היחידה הימית של הפלמ״ח, והשלים את שירותו כסגן מפקד נמל יפו. בסוף 1949 היגר לארצות-הברית ולמד הנדסה כימית. פיתח חמרים לשימוש ברפואת שינים והיה מרצה מבוקש באוניברסיטאות אירופה ויפן. השתקע בלוס אנג׳לס.
