בגיל שש־עשרה הצטרף לתנועה. יצא להכשרה בקולז׳וואר, קלוז׳ (Kolozsvár) והתכונן לעלות לארץ, אולם התכנית לא יצאה לפועל. בעיר זאת עבד במפעל מתכת ופגש צעירים הונגרים, קומוניסטים וסוציאליסטים, שפעלו במחתרת. הצטרף אף הוא לפעילות האנטי־פשיסטית. ב-1941 עבר לבודפשט והצטרף לפעילות תנועתו, המשיך בקשריו עם השמאל הפועלי ועסק בין היתר באיסוף בגדים ומזון עבור העצירים הפוליטיים. באוקטובר 1943 גויס לפלוגה לעבודת כפייה. בזמן שירותו נעצר ונחקר על קשריו עם חוגי השמאל ועל פעילותו ב׳השומר הצעיר׳, אולם שוחרר והוחזר לפלוגת העבודה.
באוקטובר 1944 ברח בעזרת תנועתו והצטרף לפעילות של המחתרת התנועתית. הוטל עליו קיום הקשר עם המחתרת הקומוניסטית והאנטי־נאצית ההונגרית, והוא פתח ערוץ חדש לשיתוף פעולה בין שני הצדדים. אנשי ׳השומר הצעיר׳ סיפקו לאנשי המחתרת ההונגרים תעודות מזויפות, מזון וביגוד, ואלה גמלו להם בעיקר במציאת מקומות מחבוא. יוסף מאיר פעל בפרברי עיר הבירה, בקבנ׳ה (Kőbánya) ואויפשט (Újpest), וארגן עריקתה של קבוצת קצינים וחיילים הונגרים שמסרו לידיו כלי נשק שונים. פעל בהצלת קבוצות ובודדים יהודים, בעודו לבוש במדים של אנשי ׳צלב החץ׳.
אחרי השחרור הצטרף ל׳מחלקה הפוליטית׳ של משרד הפנים ההונגרי, שם עסק באיתור פושעים נאציים, אנשי ׳צלב החץ׳ וחיילי סגל מחנות העבודה. התמנה למפקד ׳הגנה׳ שהתארגנה במשטר הקומוניסטי להגנת היהודים. עלה ארצה ביוני 1948. השתתף במסגרת הפלמ״ח במלחמת השחרור וכשהשתחרר הצטרף לקיבוץ געתון. מילא תפקידים מגוונים בקיבוצו, במוסדות ציבור ובקיבוץ הארצי.
