בגיל צעיר הצטרף ל׳השומר הצעיר׳.
ב־1935 התחיל בלימודי רפואה בפראג וב־1938 נאלץ להפסיקם בגלל ההרעה במצבם של היהודים. אחיו הבכור, ינו (Jenö), שהיה פעיל קומוניסטי, נעצר ב־1942 והוגלה וגם מימיש היה נתון בסכנה ולכן בחר לברוח להונגריה. עם הגיעו לבודפשט הצטרף מימיש לפעולת ההצלה והעזרה לפליטים מסלובקיה ומפולין.
ב־1943 נתפס, נעצר ועונה קשות וכתוצאה מן העינויים נפגעה בריאותו. שוחרר והמשיך בפעילות ההצלה. עם כניסת הגרמנים להונגריה ב־19.3.1944, היה מן הפעילים המרכזיים של המחתרת החלוצית.
ביוני 1944 היה אמור לעבור במסגרת ה׳טיול׳ יחד עם אשתו, יהודית, לרומניה כדי לעלות לארץ. שניהם נתפסו על ידי הז׳נדרמריה ההונגרית והוחזקו בבית הסוהר בעיר סגד. מימיש הצליח לברוח ואילו יהודית נשארה במעצר הגסטפו ועונתה באכזריות. במבצע נועז הצליח מימיש לשחררה בעזרת ציפי שכטר(אגמון) ומילאן הסרבי. הוא המשיך את פעילותו במחתרת עד סוף המלחמה. מפי חבריו זכה לכינוי "מר מחתרת". לאחר השחרור היה פעיל בעלייה ב׳. עלה ארצה ב־1949 והצטרף לקיבוץ העוגן.
ב־1950 עבר עם משפחתו לתל־אביב. עסק בצילום. מן הסרטים הרבים שעשה ידוע ברבים אחד הסרטים הישראליים הראשונים, ׳חולות לוהטים׳.
שנים רבות סבל מן הפגיעה הגופנית שנגרמה בשל מעצרו ב־1943.
