לפני פרוץ המלחמה היה קצין בצבא ההונגרי. פעל בבית הזכוכית ברחוב ואדאס 29, בו מצאו מקלט צעירים יהודים רבים ששוחררו או ברחו משירות עבודת הכפייה. חלקם היו חמושים. נתן וחבריו פרצו את הקיר המשותף למרתף הבית הסמוך, ששימש לפנים כמשרד התאחדות הכדורגל ההונגרית ועמד עתה ריק, ושיכנו בו חלק מן הצעירים.
כאשר הפשיסטים ההונגרים פרצו אל ׳בית הזכוכית׳ והוציאו לרחוב כ־1,500 יהודים מבין יושביו כדי להובילם אל נהר הדנובה ולירות בהם, היו מוכנים הצעירים החמושים לפרוץ החוצה ולשחררם. נתן, שהיה מפקדם, עיכב בעדם, ואמנם, שיקול דעתו הוכח כנכון, משום שהיהודים, בסופו של דבר, הוחזרו לבית, ובהחלטתו מנע שפיכות דמים. אחרי השחרור היה מנהל המשרד הארצישראלי בבודפשט. עלה לארץ. חי בירושלים, ושימש בתפקידים בכירים בסוכנות היהודית לארץ ישראל בירושלים.
