ב־1933 עברה משפחתו לקולוז׳וואר. ב־1937 הצטרף לתנועת ׳הבונים – נוער צופי חלוצי׳.
ב־1941 עלה לארץ במסגרת ׳עליית הנוער׳ ושהה שנתיים בקיבוץ אפיקים. הצטרף לחצר כינרת – קיבוץ מעגן, במסגרת הגרעין הטרנסילבני.
בסוף 1942 התגייס לפלמ״ח ובראשית שנת 1943 התנדב לשליחות הצנחנים באירופה הכבושה. בארץ ובקהיר עבר את שלבי המיון, האימונים וההכשרה. ב־15.4.1944 צנח, יחד עם יואל פלגי ושני אנשי צבא בריטים בצפון יוגוסלביה, בשטח שהיה בשליטת הפרטיזנים של טיטו. ב־6.5.1944 נפגש עם חבריו הצנחנים הארצישראלים יונה רוזן, חנה סנש, ראובן דפני ואבא ברדיצ׳ב, שצנחו אף הם על אדמת יוגוסלביה, ויחד איתם הגיע אל מפקדת הקורפוס השישי של הפרטיזנים בהרי פפוק.
ב־19.6.1944 עבר יחד עם יואל פלגי את נהר הדראווה והגיע להונגריה. מיום עוברם את הגבול, עקבו אחריהם אנשי הריגול הנגדי ההונגרי. יואל ופרץ הגיעו כעבור יום לבודפשט ונפגשו קודם עם ד״ר ישראל קסטנר מראשי ה׳ועדה לעזרה והצלה׳ ואחר כך עם חברי המחתרת החלוצית.
שניהם נעצרו על ידי הבולשת ההונגרית, יואל פלגי ב־27 ביוני ואילו פרץ ב־1 ביולי. הגרמנים דרשו מן ההונגרים להסגיר לידיהם את שני הצנחנים, וב־11בספטמבר נכלא פרץ בבית הסוהר של הגסטפו ברחוב פו (Fö utca), ומשם הועבר לבית הסוהר המרכזי של הצבא ההונגרי בשדרות מרגיט (Margit körút) בבודפשט, שבו כבר היו כלואים יואל פלגי וחנה סנש. הוא נחקר ועונה, אולם לא גילה את סודותיו ואת מטרת שליחותו.
עם התקרבות הצבא האדום לבירת הונגריה, הועבר לבית הכלא בעיר קומארום (Komárom) ומשם ב־8.12.1944 לגרמניה לעיר אוריאנבורג, צפונית לברלין, בה הועסק כעובד כפייה במפעל ׳היינקל׳ לייצור מטוסים.
יואל פלגי הצליח לקפוץ מן הרכבת ולהגיע חזרה לבודפשט, בה מצא מקלט אצל חברי המחתרת, עד בוא השחרור. בית החרושת למטוסים הופצץ על ידי בעלות הברית ופרץ, כפי הנראה, נהרג בהפצצה.
