עלילותיו של אליעזר קדמון בבודפשט ב-1944 הן עוד הוכחה שהמציאות עולה על כל דמיון.
קפש גדל בחווה באזור כפרי. מגיל עשר למד בגימנסיה היהודית בדברצן (Debrecen) שם הצטרף לתנועת ׳הנוער הציוני׳.
בעת הכיבוש הגרמני במרס 1944 עבד בבודפשט במפעל ׳חיוני׳ שייצר בשביל הצבא ההונגרי. מצויד בתעודות אריות, התחזה בשם לסלו קולטאי (Koltai László) ובזכות מראהו הארי ושליטתו בשפה הגרמנית עסק בפעילות מחתרתית במדי הצבא ההונגרי, בדרגת סגן. הנה עדותו המרתקת שקשורה לשם שאימץ: "אחד המצבים המביכים שאליהם נקלעתי, קשור בשם שנתנו לי עם ניירותיי הראשונים – לאסלו קולטאי (Koltay László). אחד הפעילים הוותיקים שלנו, גזה סאמושי (Szamosi Géza), בא לקומוי (Komoly) בבהלה, וסיפר שאביו נלקח להר השוואבים (Svábhegy) לגסטפו ההונגרי. הוא תפס אותי ואמר לי: 'לאצי, קח מכונית ותנסה לעשות משהו'… עברתי שלושה חדרים עד שהגעתי לאדם הנכון, זה היה לאסלו קולטאי המפורסם… הצגתי את עצמי גם כן בשם זה, ומיד החל לשאול אותי מאיזה ענף של הקולטאים אני בא. הסברתי לו ששמי הקודם היה קוגלהובר, ושלמעשה מוצאי ממשפחה של שוואבים (גרמנים אתניים)… הסברתי לו שמאוד לא נעים לי לעסוק בבעיות אלה של יהודים, אך תפקיד הוא תפקיד. לבסוף הצלחתי להוציא את אביו של סאמושי ולהחזירו במכונית. ההיכרות הזאת עם קולטאי הייתה, בהמשך, מאוד מועילה. היה לי למי לפנות, במיוחד היה לי על מי להסתמך תמיד. הייתי אצלו מספר פעמים, לפעמים הצלחתי ולפעמים לא. קולטאי היה אדם שפל, ברוטלי ומנוול. אני דיברתי איתו תמיד בטון של שני 'אדונים מאדיארים' בינם לבין עצמם…"
קדמון פעל במסגרת מחלקה א׳ של ׳הצלב האדום הבינלאומי', בבתי הילדים שהוקמו על ידי התנועות הציוניות וב׳בתים המוגנים׳ בהם חסו יהודים. הגיע בפעילותו למשטרת הזרים, למשרדי הממשלה ואף למטה הגסטפו בהר השוואבים בבודה, כפי שסופר לעיל.
עוד סיפור מופלא של תעוזתו ויכולתו הוא הצלת הילדים ומטפליהם באחד המחסות.
בסוף דצמבר הלמה בשורה טלפונית מחרידה ביושבי משרד ההצלה ברחוב בארוש: בית הילדים ברחוב נאג' פוברוש (Nagyfuvaros) מפונה על ידי אנשי צלב החץ. אז קם לאצי קפש, ביקש מדוד גרינוולד את מעיל העור "הארי" שלו כדי שייראה כגוי אמיתי ויצא בחופזה למקום. החברים חיכו לו במתח רב. הם לא האמינו שהוא ישוב חי. הוא נסע מיד לבית הילדים ברחוב נאג'-פוברוש. בשער עמד זקיף של צלב-החץ חמוש בסטן. הילדים המבוהלים ובראשם הרב ד"ר לסלו שאלגו עמדו בחצר. קפש פתח בצעקות זעם על השומרים הנאצים: "איך אתם מעזים לדרוס ברגליכם את השטח בחסות הצלב האדום-הבינלאומי". חבוש במעיל העור של דוד עונד משקפיים מוזהבים קפש הרשים את הגויים. הזקיף הזעיק את מפקדו. וגם הוא זכה בצעקותיו של קפש. המפקד ענה לו בפחד: "אדוני, אנחנו רק ממלאים פקודה". "תראה לי את נייר הפקודה" – דרש קפש. פקודה בכתב לא נמצאה, אבל המפקד הסתמך על שמו של פלוני. קפש איים עליו בצעקות, שהוא הולך לטלפן לקמן (Kemény) שר הפנים, אשר יצווה לאסור אותם לאלתר. האיום הזה הטיל עליהם פחד גדול, וכל החבורה הנאצית הסתלקה משם במהירות, תוך תחנונים "לאדון" שיואיל למחול להם, כי הכל נעשה למילוי פקודה ולא מתוך רצון רע…
קפש הפיץ תעודות חסות וקיים קשר עם המשרתים בפלוגות העבודה בעיר ובסביבתה. כשנערך ׳מצעד המוות׳ לעבר הרייך, נסע במשאית בעקבות הצועדים כאשר בידיו תעודות חסות, שבעזרתן הצליח לשחרר רבים מן היהודים.
בשלב האחרון של המצור על הבירה הצטרף ליחידת העזר של הכוחות המזוינים, ׳קישקה' (KISKA). ביחידה זאת שירתו יהודים, רבים מהם חברים בתנועות הציוניות. חלקם ניצבו כזקיפים במדים בפתחי משרדי ההצלה… קפש התגייס בדרגת רב סמל. הם דרו בקסרקטין וחיו חיי חיילים, מבצעים שמירות תורנויות. יחידת קישקה עוררה את חשדם של אנשי צלב החץ. יום אחד כיתרו את הקסרקטין וקראו לשוכניו למסור את נשקם. קפש שוב לא איבד עשתונותיו ופתח במשחק נועז. הוא החל לצעוק שהוא נושא את נשקו מאז הקרבות על הדון שברוסיה, והוא שומר עליו כעל בבת עינו, הוא לא מוכן למסור אותו לאיש. הוא הצליח ליצור רושם עצום, וקצר שבחים על היותו חייל לדוגמה. אנשי צלב החץ הסכימו שבעלי הדרגות ישמרו את נשקם בידיהם…
קפש היה נציג היחידה במפקדת האזור, בה ניתנה הסיסמה היומית שנמסרה על ידו לאנשי המחתרת. מאוחר יותר פורקה היחידה בידי הפשיסטים וחבריה ברחו ומצאו מקלט עד השחרור.
בתום המלחמה פעל ב׳בריחה׳. עלה ארצה. היה איש עסקים תושב ראש העין.
