למד מכניקה עדינה. ב־1942 הצטרף לפעילות ציונית במסגרתה הכיר את אשתו, הדוויג מילר. באוקטובר 1943 גויס לפלוגה של עבודת כפייה, באוגוסט 1944 נפצע ואושפז בבית חולים בעיר פץ׳ (Pécs). אשתו, שביקרה אצלו, הביאה לו תעודות מזויפות. לאחר עליית מפלגת ׳צלב החץ׳ לשלטון ב־15.10.1944 ברח והגיע לבודפשט והצטרף לפעילות המחתרתית. הוטל עליו לדאוג לחיי התרבות בבונקרים שהוקמו על ידי תנועתו. היה עורך ״חיי הבונקר״, העיתון המחתרתי של התנועה. אשתו הפיצה את העיתון ברחבי העיר, ושמואל ניצל זאת כדי להפיץ את האידיאולוגיה הציונית ואת הרעיון שיש להתנגד לשלטון הנאצי. היו שם כמה מאמרים מאד חריפים נגד השלטונות. בדצמבר 1944 נתפס והובא לבית הסוהר בשדרות מרגיט, נחקר מי כתב את המאמרים ועונה. שוחרר בעזרת חברי תנועתו. עלה לארץ ישראל בשנת 1947 באניית המעפילים ״רג׳ינה״. חי בראשון לציון.
ממשלת הונגריה העניקה לו את אות הגבורה על פעולות ההצלה במחתרת.
