מן הדמויות הבולטות במחתרת החלוצית בהונגריה. הוריו, מרכוס אלפנט ורייזמן פרידה, גרו בווארנה: וארין (Varna: Varin) ובבאזין; פוזינוק (Bazin: Pezinok) שבסלובקיה. הוריו ואחותו הגדולה, רוז׳י ובעלה גורשו לאושוויץ. הוריו נספו ואילו האחות שרדה. שתי אחיותיו הצעירות, אלה ושושנה, היו פעילות במחתרת בהונגריה.
ב־1936 קיבל תעודת בגרות בגימנסיה היהודית במונקאץ׳. עד 1939 למד משפטים ופילוסופיה באוניברסיטת פראג. הצטרף לתנועת ׳השומר הצעיר׳ ועסק בתחומי החינוך והארגון ובהכנת החברים במסגרת הכשרות, לחיים באו־ץ־ישראל. שירת בפלוגה לעבודת כפייה וב־1941 שימש כמורה לילדים יהודים, שנאסר עליהם ללמוד בבית ספר סלובקי.
ב־1942 עם תחילת הגירוש של יהודי סלובקיה ירד למחתרת, הצטייד בתעודות מזויפות וכחבר הוועד המרכזי של תנועתו עסק בארגון פעולות בלתי לגליות. ב־19 בינואר 1944, לפי החלטת תנועתו, בהיותו דובר הונגרית רהוטה, נשלח לבודפשט והשתלב בפעילות המחתרתית. תחילה נשא זהות בדויה בשם מיכל סולסקי (Michal Solskv), פליט מפולין, ואחר כך פעל תחת השמות יאנוש סאבו ומיהיי ראייץ (Rajec). עסק בעיקר בסיוע לפליטים היהודים מסלובקיה ומפולין.
אחרי כניסת הגרמנים להונגריה ב־19.3.1944, היה פעיל מרכזי בארגון ההגנה וההצלה היהודית. בוויכוח בין התנועות על הקמת בונקרים, הביע התנגדות וטען, שהבונקרים
במציאות של הונגריה הפשיסטית לא יועילו וישמשו מלכודת מוות לשוהים בהם. עסק ב׳רה־טיול', החזרתם של יהודים לסלובקיה, בעקבות הרגיעה שם וב׳טיול', הברחת יהודים אל עבר הגבול הרומני ומשם לארץ־ישראל. פעמים רבות נסע בעצמו אל הגבול. ייצג את תנועתו בפורומים שונים של המחרת ושל יהודי הונגריה. אחרי ה־15.10.1944, כאשר מפלגת ׳צלב החץ׳ תפסה את השלטון בהונגריה, עסק בעיקר בהצלת המשרתים בפלוגות לעבודת כפייה ובהצלת יהודי בודפשט. היה שותף בקמת מעונות הילדים בהם מצאו מקלט אלפי ילדים יהודים, רובם יתומים. הגה ואירגן את תחבולת השחרור של חברי המחתרת החלוצית בדצמבר 1944 מבית הסוהר הצבאי המרכזי בשדרות מרגיט. בה חולמו 117 אסירים.
אחרי השחרור, בינואר 1945, עסק בשיקום תנועתו ובסיוע לחוזרים ממחנות הכפייה וממחנות המוות. היה פעיל בארגון העלייה הבלתי לגלית לארץ במסגרת עלייה ב׳. ב־1946 עלה לארץ יחד עם רעייתו, טובה דיאמנט, פעילת המחתרת והצטרף לקיבוץ העוגן. תחילה עבד בחקלאות ואחר כך ניהל את מפעל הגומי של קיבוצו. בין השנים 1974-1958 היה חבר הנהלת 'כור׳. משך תקופה זאת שהה ב־1962 בלונדון ולמד שם כלכלה. בשנים 1965 עד 1967 שימש נספח לענייני כלכלה של ישראל במזרח אפריקה. החל מ־1974 יועץ עצמאי בתחום התעשייה והכלכלה. בשנים האחרונות שמש יושב ראש המוזיאון למורשת היהדות הדוברת הונגרית וחבר הנהלת העמותה לחקר תנועות הנוער הציוניות בהונגריה. גר בכפר סבא.
