נולד כבן חמישי למשפחה אמידה. אביו היה דמות מרכזית בקהילה היהודית. ב-1942 כיהודי, לא התקבל לאוניברסיטה הטכנית וכך לימוד צילום, מה שהפך לתחביבו כל ימיו.
הצטרף לתנועת הבונים והיה בין הפעילים בהקמת "דרור הבונים". עסק באימון חברי המחתרת בנשק. התחמק מן הגיוס לפלוגה של עבודת כפייה. עסק בהשגת תעודות מזויפות ובהברחת חברי תנועתו ממחנות העבודה. יצא לערי שדה כדי להוציא משפחות יהודיות מן הגטאות לפני גירושן למחנות המוות. נסע לאזור הגבול בהרי הקרפטים ובתיקו כמות גדולה של תעודות מזויפות כדי לנסות למסור אותן ליהודים המובלים ברכבות, אולם אלה לא רצו לברוח בהאמינם שהם נלקחים למחנות עבודה.
עסק בהעברת יהודים דרך הגבול ההונגרי לרומניה ובתפקידו זה נסע לשם פעמים רבות. בעיר הגבול נאג׳ווארד/אוראדה (Nagyvarad; Oradea) נעצר על ידי הגסטפו, נחקר במשך שמונה ימים ונמסר לו שיוצא להורג, אולם כעבור חודש ימים שוחרר, חזר לבודפשט והתחיל לשחרר אנשים ממחנות העבודה.
היה בקשר עם ׳הצלב האדום השוודי׳ ו׳הצלב האדום הבינלאומי׳ ועם שליחי היישוב, שהגיעו מארץ־ישראל. היה שותף בבניית הבונקרים, שנועדו לקלוט את לוחמי המחתרת.
ב-8.12.1944 נתפס שוב, הפעם על ידי שוטרים הונגרים, כשברשותו אקדח. נחקר במשך שלושה ימים אך לא גילה את זהותו האמיתית. מזלו שוב שיחק לו והוא נשאר בחיים. אחרי השחרור היה פעיל בתנועתו בהעלאת חברים וילדים לארץ. בעלותו לארץ נעצר על ידי הבריטים והוחזק עשרה חודשים בקפריסין. השתחרר ב־14.9.1947 והצטרף לקיבוץ מעגן ואחר כך היה בין מייסדי קיבוץ בית העמק. מילא תפקידים מרכזיים בקיבוצו, בתנועת הנוער העובד, בשליחות לאירן מטעם הסוכנות. זכה בפרס קפלן.
השאיר אלמנה, שלושה ילדים, שלושה־עשר נכדים וארבעה נינים. נפטר בבית העמק.
