הצורך בתעודות
אנשי תנועות הנוער הציוניות מערי השדה החלו מתרכזים בבודפשט ואתם בני נוער אחרים כשמטרתם לצאת מהונגריה ולהציל בכך את חייהם. ואולם באותה תקופה, היה על כל אדם לשאת עמו מגוון תעודות: תעודת לידה, תעודת רישום במשטרה, כרטיס מזון ותעודה מהצבא. מי שכשל להציג תעודה – נאסר. כך נוצר הצורך לצייד את הנמלטים והמסתתרים בתעודות מזויפות.
ראשונים למשתמשים בתעודות כאלה היו אנשי תנועות הנוער עצמם שהחזיקו ניירות מזויפים כדי להסוות את זהותם כאשר נקטו פעולות להציל אנשים אחרים. חברי המחתרת רכשו ניסיון רב בהכנת תעודות אריות מזויפות ופיתחו שיטות עבודה.
חברי תנועות הנוער נדרשו לזייף יותר מששים סוגים שונים של תעודות, וכל אחת הותאמה לצורכי המבקש.
תהליך הייצור
אותרו בתי דפוס מהימנים שסיפקו טפסים, בהם כאלה שסיפקו גם את הטפסים המקורים למשרדי הממשלה. בעלי מקצוע מקרב אנשי המחתרת מילאו את הפרטים בכתב הקליגרפי המקובל באותם ימים. התעודות בחותמות מתוצרת עצמית. שיטות העבודה העיקריות בייצור התעודות היו ציור, העתקת דוגמה של חותמת על גבי נייר ציור שקוף באמצעות דיו כימית. את החותמות הזמינו מבית מלאכה לחותמות. ובהתאם נעשה חיתוך אותיות העופרת והתקנתן במסגרת ברזל. חברי המחתרת השיגו טפסים ותעודות מקוריים בשוק השחור, שינו אותם ואף שכפלו אותם.
בין סוגי התעודות הפופולריות היו אלה (בסוגרים הכמות ש"הונפקה")
תעודת טבילה פרוטסטנטית–1,200
תעודת פליט – 2,000;
תעודות עבור "נמלטים" מפני הצבא האדום;
תעודת שחרור מגיוס צבאי הכוללות תצלומים–5,400;
אישור מגורים, כולל תעודת יושר ואישור תשלום מסים – 4,000;
כתב חסות מממשלת שוויץ– 120,000.
משיקולים "דיפלומטיים" (אך בעיקר פוליטיים) כיבדה ממשלת הונגריה את החופש של בעלי נתינות זרה. לכן, זיוף כתבי חסות היה אמצעי להצלת חיים. חברי תנועות הנוער שעסקו בזיוף שכפלו כמויות עצומות של כתבי חסות שוויצריים.
הסכנה לבטיחות בית המלאכה והתממשותן
יחידות הזיוף נדרשו לזהירות יתירה כדי שהשלטונות לא ילכדו את הציוד ויצרו את החברים. הפעילות התנהלה בדירות פרטיות והיה חשש ששכנים ילשינו עליהם. כל הציוד היה בר-טלטול. הם היו מצוידים במזוודות. ברגע שעלה חשש לחשיפה, ארזו הכל והסתלקו מהדירה. אם אחד החברים שציפו לו התאחר ביותר מחצי שעה, "קיפלו" את הציוד והסתלקו שמא נפל בידי השלטונות ולא יעמוד בעינויי החקירה.
בנובמבר 1944 התמקם בית המלאכה בבניין הספרייה של אגודת הסטודנטים הפשיסטית (Csaba Bajtársi Egyesület) באמצעות מי שהתפאר במדי קצין הונגרי, בדרגת סגן איוואן קאדר. Iván Kádár יהודי ששימש כמפקד ה-KISKA (Kisegítő Karhatalmi Alakulat) – מעין מיליציה – של האוניברסיטה על שם סמלווייס, אשר ברחוב בארוש (Baross) בבודפשט.
צוות של 4 חברים עבד בספרייה כ-9-10 שעות מדי יום. הקשר עם העולם החיצוני נשמר על ידי המקשר ברוך אייזינגר שמידי בוקר הביא את "ההזמנה" ובשעות אחה"צ בא לאסוף את "הסחורה"..
ב-10 בדצמבר לא הופיע ברוך לא למפגש הבוקר ולא למפגש אחה"צ. הצוות העמיס את הציוד כולו בשש מזוודות, והן הובלו על ידי דוד גור על גבי תלת אופן ל- Kőbánya במרחק של כ-10 קילומטר. ה"אוצר" הוסתר מתחת למיטות של שלוש חברות המחתרת שהתחזו לנוצריות ושכרו שם דירה. (ארז'י גולדשטיין, חוה ברמט (Barmat) וברוכי הוניג (Hőnig).
ב־21 בדצמבר בשעה 2.30, הכניס הצוות את ציוד בית המלאכה לסניף של "משרד מהנדס העיר בודפשט". בשדרות ארז׳בט 13. היו שם שלושה חברים מ׳השומר הצעיר', מיקי לנגר ,(Miki Langer) אברי פייגנבאום (Fabry Andrei) ) ודוד גור (Endre Grosz) כמה דקות לאחר כניסתם דפקו בדלת שני בלשים, בלבוש אזרחי, באקדחים שלופים. הם חיפשו "סתם" יהודים ומצאו אותם. לאחר שתכולת המזוודות התגלתה, הניחו שהבית משמש כמרכז לפעילות מחתרנית נגד המשטר. בסביבות 8.00 לאחר שבריונים נוספים הפליאו מכותיהם בכל דיירי הבית הוצעדו השלושה רגלית אל הסניף הסמוך של "צלב החץ" בשד' טרז (Teréz körút) ברובע 6. השלושה הצליחו לסכם ביניהם לבלוע את התעודה (המזויפת) שמצביעה כתובת המגורים וכל מסמך אחר שיכול להוביל לחשיפת חברי המחתרת.
בסניף של "צלב החץ" הם עברו חקירה פראית. "החקירה" התנהלה על ידי עסקנים מקומיים ונערים מזדמנים בני 15 – 16 עד לפנות בוקר של 22 בדצמבר. במקום זה שפכו את תכולת המזוודות וביקשו מהם למיין. ותוך כדי "עשיית סדר" הם השכילו להעלים מעטפות הזמנה עם צופן, תמונות ובקשות שונות בכתב.
כתוצאה מעינויים נפח מיקי לנגר את נשמתו. דוד ואברי הובאו לבית הסוהר הצבאי המרכזי בשדרות מרגיט, שבו כבר היו כלואים חברים רבים מתנועות הנוער הציוניות. (ומשם חולצו בפעולה נועזת).
