החל מ־1933 עסק בפעילות ציונית באזור הקרפטים כחבר ב׳החלוץ הצעיר׳. באותה שנה נשלח להכשרה בקולוצ׳אבה אלשוקאלוצ׳ה (Alsokalocsa; Kolocsava). שימש כרכז אזור טיצ׳ו (Tecso) והקים הכשרות חדשות.
בסוף 1937 גויס לצבא. בשנים 1935-1939 היה פעיל במסגרת ׳החלוץ הצעיר׳. ב־1942 נעצר בעיר מגוריו סולוטווינה-אקנסלטינה (Aknaszlatina; Szolotvina) בעוון פעילות ציונית ונחקר במשך עשרה ימים.
בראשית 1944 עסק בחפירת בונקרים בטוורנבה, קיקיניש (Kökényes: Tvernovo) ואגר מלאי של ציוד צבאי, נשק ותחמושת. ב־20.4.1944 גורש לאושוויץ.
אשר שרד את מחנה המוות ואחרי השחרור, בשובו לבודפשט, נבחר כחבר מרכז תנועתו ונשלח לקרפטורוס לפעול שם בקרב הנוער היהודי, להביאו לבודפשט ולהכשירו לעלייה. בבודפשט עסק בהכנת עולים, ארגן סמינר בשפה האידית והיה בין המרצים.
ב־9.7.1945 עלה לארץ יחד עם משפחתו. חי זמן מה בקיבוץ ואחר כך היה בין מייסדי מושב עומר. כתב ספר: אביב אחרון – של יהדות מרמרוש.
