מ-1938 הייתה חברה בתנועה. לאחר סיפוח קרפטורוס להונגריה ב-1939, עברה לבודפשט כדי לחיות בקן השומרי ובהכשרה לקראת העלייה. משנת 1941 עבדה במשך שלוש שנים בצוות ההדרכה של בית נוער יהודי שהוקם על ידי הקהילה היהודית ברחוב זולדמאלי (Zöldmáli) בבודה (Buda) ואשר שימש כפנימייה לנערים שלמדו מקצועות עבודה. הבית נקרא "בית השוליות". בצוות היו חברי השומר הצעיר רבים והם ארגנו את החניכים לתנועה. כך נוצר מצב שהבית כולו שימש כקן של 'השומר הצעיר'.
ב-1943 חלתה בדלקת פרקים קשה ושכבה זמן רב בבית החולים. היא נאלצה לעזוב את בית החולים, עם כיבוש הונגריה על ידיהגרמנים במרץ 1944. במשרדי הקהילה היהודית ברחוב שיפ 12 (Síp). היא פגשה את אפרא (טייכמן) אגמון אשר סידר לה מגורים ארעיים וצייד אותה בתעודות מזויפות. פגישה זו הובילה בהמשך לזוגיות בין השניים ומאוחר יותר לנישואין.
ציפי הצטרפה לפעילות במסגרת המחתרת החלוצית במבצעים ובשליחויות רבות. בין משימותיה הייתה מביאה את דבר הנהגת התנועה אל החברים במחנות עבודה הפזורים ברחבי הונגריה, כולל תעודות מזויפות, כסף, בגדים ואמצעי קשר למקרה שיצטרכו לנטוש את יחידותיהם, לברוח ולהצטרף למחתרת בבודפשט.
אחד השיאים בנכונות ציפי לעזור לחברים בצרה היה התנדבותה למשימה מסוכנת ביותר בחברת מילאן, איש משת"פ מהגסטאפו מאזור העיר סגד שם היו עצורים חברי קבוצה שלמה שנתפסה בדרכה להברחת הגבול לרומניה. תכניתו של מילאן דרשה היתלוות בחורה צעירה אליו, שתתחזה לבת משפחתו והוא ינצל את קשריו ואת זכותו לבחור עבורה משרתת מבין האסורים במחנה. כך שוחררה יוצה הרבסט.
עם השחרור נשאה בעול קיום פלוגת ההנהגה ברחוב וילמוש צ'סר (Vilmos császár) 35 והייתה פעילה בהעברת בתי הילדים מבודפשט לערי השדה. היה זה מבצע רב היקף שהעסיק את התנועה באותו הזמן.
ציפי עלתה ארצה בתחילת 1947 וביחד עם אפרא הצטרפו לקיבוץ ו' (לימים – עין דור) ולאחר כשנה עברו לקיבוץ העוגן, מתוך רצון לאיחוד המשפחה שם. בקיבוץ עבדה במפעל הפלסטיק כשהיא נאבקת עם מגבלותיה הבריאותיות.
תנאי המחתרת מנעו מציפי להחלים כראוי, ודלקת הפרקים התפתחה למחלת לב. ב-1966 היא יצאה בליווית אפרא, לניתוח לב פתוח להשתלת מעקפים ברוצ'סטר ארה"ב, ושם נפטרה על שולחן הניתוחים.
ציפי הובאה לקבורה בקיבוץ העוגן.
