עם השתלטות הגרמנים על הונגריה נותקו באופן הרמטי ערי הפריפריה מהעולם החיצון. הנסיעה בתחבורה הציבורית נאסרה על יהודים והחל ריכוזם לקראת גירושם למחנות ההשמדה. ביוזמת הנהגות תנועות הנוער נשלחו מתנדבים, בזהויות בדויות, בסיכון רב, להביא את האינפורמציה על מטרת ה"גטואיזציה", על הגירוש המתקרב ועל ייעודו (למחנות ההשמדה). הם עודדו את בני הנוער שהיו מסוגלים ומוכנים לכך לברוח לבודפשט. הם מסרו להם הוראות, ציידו אותם בתעודות ובכסף. לרוע המזל סרבו רבים מראשי הקהילות, אליהם הגיעו השליחים, להאמין ולשעות לאזהרותיהם. היו גם כאלה, שאף אם האמינו לדברים, איימו על השליחים כי יסגירו אותם אם ימשיכו להפיץ את המידע. צעירים רבים שהבינו את המצב, בחרו להישאר עם משפחותיהם במודע.
בין 19.3 לבין 30.6 יצאו 77 שליחים ןביצעו 141 שליחויות למרבה הצער ההיענות לשליחותם הייתה דלה ביותר.
התנועות הקימו גם קשר עם עובדי עבודת הכפייה במחנות שעל אדמת הונגריה. בנות המחתרת יצאו באופן סדיר ומתמשך מבודפשט למחנות האלה העבירו מסרים, הוראות, כספים ומסמכים. פעילות זאת נמשכה עד השחרור.
