אספקת מזון לפליטים, לניצולים ולחברים במחתרת
אחת המשימות הפרוזאיות כביכול, אך חשובות והירואיות מאין כמוהם הייתם האכלתם, כמו הלבשתם של כל הנזקקים היהודים ברחבי בודפשט.
ההתחלה הייתה בשנת 1941 כאשר הגיעו הפליטים הראשונים מפולין וב־1942 מסלובקיה. לרוב היו אלה צעירים, חברי תנועות הנוער הציוניות בארצותיהם, שמצאו מקלט אצל חבריהם לתנועה. הפליטים ששוכנו במקומות מסתור. (גם בגלל שפתם הזרה, או עד שהוסדרו להם תעודות) מחייתם סופקה על ידי חברי התנועות בהונגריה.
לקראת סוף שנת 1944 רוכזו שבעים אלף מיהודי בודפשט בגטו המרכזי ועוד אלפים בגטו ה״בינלאומי". למעלה מ־3,000 נפש הצטופפו ב׳בית הזכוכית׳ וכן היו 6,000 ילדים ומטפליהם בבתי ילדים בחסות ׳הצלב האדום הבינלאומי׳. בודפשט הייתה במצור ובהדרגה נותקה ממקורות האספקה של הסביבה. האוכלוסייה סבלה ממחסור חמור במזון, בתרופות ובחומרי הסקה. מצבם של היהודים היה עוד יותר חמור, מפאת מגבלות התנועה ובגלל השתוללות משמרות האספסוף של ׳צלב החץ', שסיכנו כל הולך רגל וכל אמצעי הובלה בחוצות הבירה.
במסגרת מחלקה A של ׳הצלב האדום הבינלאומי׳ פעלה הוועדה לעזרה ולהצלה הציונית ביד אחת עם המחתרת החלוצית ובשיתוף גדולי ענף הרכש וההובלה לקנייה ולאחסנה של מצרכי מזון מכל מקור אפשרי בהיקפים גדולים ביותר. המחתרת החלוצית נרתמה למשימה של אספקת המזון והובלתו ליעדיו בליווי אבטחה של חבריה, שפעלו במדים ובתיעוד מזויף. ערב- ערב דנו מנהלת אגף הכלכלה של הצלב האדום הבינלאומי, האחראי על ההובלה ואפרה אגמון נציג 'המחתרת' בתכנית האספקה ליום הבא. בראש ובראשונה הובל המזון לבתי הילדים, ל׳בית הזכוכית׳ וגם להשלמת מזונם הדל של תושבי הגטאות. פעולות אלה מומנו מכספי הסיוע שהגיעו אל ועדת העזרה וההצלה ממקורות חו״ל וגם מכספי יהודים אמידים שהובטח להם כי כספם יוחזר להם לאחר המלחמה. כך נמנעה חרפת הרעב והוקלה מצוקתם של יהודי בודפשט.
.
